המרכז לגשטאלט יישומי 052-8134591

מילים במחשבה תחילה - איך לנחש את הפסיכולוגיה של הדובר

בין מפגש טיפולי לביקור אצל הירקן, בין שיחה עם חברה להליכה ברחוב, מידי פעם תופסת את אוזני צורת התבטאות של האדם שמולי, ואני נשארת עם מחשבות נוספות על צורת החשיבה שלו שמסתתרת בין השורות.

המילים בהן אדם בוחר להשתמש הן כמו קצה חוט שיכול ללמד אותנו על התפיסה שלו. לא חשוב במה אתם עוסקים, אם מעניין אתכם לדעת יותר על אנשים והתנהגויותיהם, המאמר הזה בשבילכם.

במאמר זה אנתח מספר ביטויים המשמשים בשפה המדוברת, ואציע דרך התבוננות נוספת בנאמר

מה ההבדל בין "אני לוקחת מהחיים מה שאני רוצה, או אני נותנת לעצמי מה שאני צריכה"

"אני זורקת אתכם לבית הספר"

"אני שואבת את הדבר הזה אלי"

"אני אהיה במסיבה עד שיקפוץ לי הפיוז"

כן באמת, באוזניי שמעתי, אנשים מתבטאים כך. אשתמש בטכניקה שנקראת Mind read

 

קריאת מחשבות, או בשפה עממית, ניחוש. הרי לא ביקרתי בתוך המוח של הדוברים. ויכול להיות שבעודכם קוראים את המאמר, יעלו במוחכם פרשנויות אחרות. מוזמנים לכתוב לי במייל חוזר.

נתחיל עם האיש יפה התואר אותו פגשתי, הכול הולך לו, לפחות בתחום המקצועי, (במערכות היחסים שלו קצת פחות). מצליחן, ממש לפי הספר. שמעתי אותו אומר בגאווה:"מה שאני רוצה, אני לוקח מהחיים, בין אם זה סטיק טוב, ובין אם זה ג'וב מעניין".

מה ההבדל בין לוקח לבין נותן לעצמי.

להבנתי- כשאני לוקח, אני לוקח ממישהו או ממשהו. זוהי פעולה יזומה, אני יכול לקחת גם מה שלא נותנים לי. אני יכול לקחת ברשות או לא ברשות. הדגש הוא על מערכת היחסים ביני לבין הסביבה.

לעומת זאת כשאני נותן לעצמי הדגש הוא על מערכת היחסים הפנימית- ביני לביני, או בין "אני" לבין "עצמי".

תחשבו על ה על state of mind  שלכם כאשר אתם נותנים או לוקחים. מה משתנה באנרגיה שלכם, בתשומת הלב ובקשר עם הסביבה.

"אני זורקת אתכם לבית הספר"- כך אמרה האם לילדיה יום לפני תחילת הלימודים בשיחה מקרית ששמעתי אצל הירקן.

כשאתם זורקים משהו- זה בד"כ משהו שאתם לא צריכים, דמיינו אתכם זורקים בגדים ישנים, או אפילו שקית זבל, לאחר שקיבלתם את ההחלטה לזרוק, האם אתם משקיעים הרבה תשומת לב ומחשבה בדבר שתכננתם לזרוק? או פשוט מובילים אותו כסרח עודף אחר כבוד לפח.

האם נוכל לנחש שהאימא הזאת פשוט רצתה כבר להפטר כבר מילדיה, ולשים אותם במקום בו לא תצטרך להשקיע בהם עוד אנרגיה ותשומת לב, כמו בית הספר למשל.

"אני שואבת את זה"-

יש אנשים ששואבים אוכל, יש כאלה ששואבים לאחרים דברים. מה שבטוח הוא ששאיבה היא כוח חזק מאוד וללא אבחנה, השואב שואב את כל מה שמונח לפניו, בעל ערך או לא.

ואחרון חביב, במסיבה של חברים וכך מתנסחת אחת המשתתפות, "אני אהיה כאן עד שיקפוץ לי הפיוז", הנה דימוי מעולם החשמל, כשהפיוז בבית קופץ זה ממש לא מתוכנן וצפוי, זוהי פעולה פתאומית המשביתה מערכות, שדורשת הערכות מחודשת.

שאלתי אותה למה היא מתכוונת והיא אמרה לי כך:" אם יהיה לי פתאום לא נעים או לא נוח, אלך"

שימו לב למילה פתאום. כשלא נעים או לא נוח זה משהו שקורה במשך זמן מה, אך יתכן והדוברת אינה מודעת לכך. ברגע אחד תשומת הלב שלה מוסבת למצבה, ולכן גם תגובתה פתאומית.

אם הייתי נותנת לה "עצה בשקל" הייתי מזמינה אותה להגדיל את המודעות שלה לניואנסים של החוויה הפנימית שלה - מה משתנה בהרגשתה בגוף, איזה מחשבות חולפות במוחה ועוד..

נפתחת קבוצת סופרויז'ן- פרטים כאן

לקבלת עדכונים ומידע מקצועי